כאשר אנו קוראים לעצמנו, אנו מעורבים רגשית בצורה שאינה מאפשרת לנו להיות אובייקטיביים. במקרה כזה אנו עלולים "לאלץ" את הקלפים: לדוגמה, לפרוס אותם שוב ושוב עד שמתקבלת תשובה שמוצאת חן בעינינו. אי אפשר אפוא לקרוא בקלפים לעצמנו באופן שאנו קוראים לאחרים: אם יש משהו שאנו מסרבים לראות בחיינו, סביר להניח שנסרב לראות אותו גם כשנתבונן בקלפים. דבר דומה יכול לקרות גם כאשר אנו קוראים למישהו שקרוב אלינו מאד מבחינה רגשית, אולם זה מצב פחות בעייתי: אמנם איננו אובייקטיביים מכיוון שאנו מאד רוצים תשובה חיובית עבורו, אולם הנקודות העיוורות שלו ושלנו הן שונות, ולכן נוכל לראות דברים שהוא אולי אינו רוצה לספר לעצמו.
אם אנו זקוקים לעזרה מהקלפים בעצמנו, הפתרון יכול אפוא להיות פשוט לבקש ממישהו אחר שיקרא עבורנו. דרך אחרת היא להשתמש בקלפים ככלי בתהליך של בדיקה עצמית, כאשר אנו עושים מאמץ מודע להתגבר על נקודות החסימה שלנו. הדבר אפשרי בתנאי שאנו מסוגלים להגיע לרמה גבוהה של מודעות וכנות עם עצמנו. לדוגמה, אפשר לערבב ולהניח את הקלפים כמו בפריסה רגילה, אולם לא לפרש אותם כפי שאנו עושים בדרך כלל. במקום זאת כדאי להתבונן בכל קלף ולרשום לעצמנו מה אנו חשים כשאנו מסתכלים בו, גם ברמה הרגשית וגם בתחושות הגוף. אפשר גם לשאול את עצמנו: האם ברגע זה הקלף מוצא חן בעינינו או לא, האם היינו רוצים קלף אחר במקומו, וכדומה. כדאי גם להתבונן בפרטי הציורים, בצירוף השלם של הקלפים ואולי גם ברשימת הפירושים המקובלים של הקלפים: האם יש בהם משהו שמושך את תשומת ליבנו, שמטריד אותנו או מפריע לנו?
כדאי לרשום את התשובות ואת התחושות שעולות בנו, ואז לנסות להבין אותן: האם, למשל, דמות שמעוררת בנו תחושה שלילית מייצגת גורם לא רצוי בחיינו, שעד כה התעלמנו ממנו? האם פרט שנראה לנו מפחיד או מרתיע מבטא משהו שאנו חרדים מפניו? הכלל במקרה כזה הוא כמובן לא לחפש מסרים מרגיעים (שזו הנטייה הטבעית שלנו) אלא להיפך, את מה שמציק ומטריד, כלומר מה שאנו אמורים להתגבר עליו או מה שכדאי לשנות בחיינו. תרגילים מפורטים יותר לעבודה עצמית עם הטארוט אפשר למצוא בספרה של
Mary Greer: Tarot for Your Self.